מכתב משאלות: מה להכניס בו, מה להשמיט, ודוגמה מתוקנת

נאמנות בשיקול דעת מעניקה לנאמן את הכוח לבחור בין נהנים. שטר הנאמנות אומר מה הנאמן רשאי לעשות, ולעולם לא מה שהמייסד היה עושה. מכתב המשאלות ממלא את הפער, הוא פרטי, אינו מחייב, ונאמנים טובים נוהגים לפעול לפיו אלא אם יש סיבה שלא. אין לו תוקף משפטי באף אחת מן שבע המדינות, אך יש לו משקל מעשי רב בכולן, ובתי המשפט באנגליה קבעו שנאמנים חייבים להתחשב בו ואינם חייבים לפעול לפיו, וכי לנהנים אין זכות אוטומטית לעיין בו (Breakspear v Ackland, 2008). בארצות הברית תפקידו נעשה לעיתים באמצעות הצהרת כוונה בתוך מסמך הנאמנות, ומכתב נפרד משמש להנחיה האישית שהמסמך עצמו לא אמור לשאת.

עדיפויות, לא הוראות. מי קודם אם אין די לכולם. למה הכסף נועד ולמה לא. מה מדאיג אתכם: נהנה בנישואים קשים, עסק שאין למכור, נכד שלא צריך לקבל הון לפני גיל שלושים, התמכרות שהמשפחה אינה מדברת עליה. מה על הנאמנים לעשות במקרים שאתם יכולים לצפות, ומהם העקרונות למקרים שאינכם יכולים לצפות. הוראות ("לשלם לבתי 2,000 ליש"ט בחודש") גורמות לנאמנים לחשוש, משום שמכתב שנשמע כמו שטר מזמין טענה שהשטר היה פיקטיבי ושהמייסד מעולם לא ויתר על השליטה, ורשויות המס קוראות מכתבי משאלות מאותה סיבה.

אל הנאמנים של <name> Family Trust.
מכתב זה אינו מחייב. אני כותב אותו כדי שתבינו כיצד הייתי רוצה שתשתמשו בשיקול הדעת שהשטר מעניק לכם. אם הנסיבות ישתנו בדרכים שלא חזהִיתי, הפעילו את שיקול דעתכם לפי רוח הדברים שלהלן.
מי קודם. כל עוד אשתי בחיים, צרכיה קודמים לצורכי כל השאר. לאחר מכן, שלושת ילדיי במידה שווה, אך שוויון פירושו במהלך חייהם, לא בכל שנה; ילד הזקוק לעזרה צריך לקבלה בלי לנהל פנקס.
למה. השכלה, דירה ראשונה, בריאות, והקמה של עסק הם הדברים שהייתי רוצה שהנאמנות תממן. צריכה שוטפת אינה כזו; עלויות המחיה הרגילות של נהנה צריכות לבוא מעבודתו שלו.
מה לא הייתי רוצה. לא הייתי רוצה למכור את החברה המשפחתית כל עוד מי מילדיי מבקש לנהל אותה. לא הייתי רוצה לשלם הון לנכד לפני גיל שלושים. לא הייתי רוצה שהנאמנות תשמש ליישוב גירושין.
הנחיה למקרים שאיני יכול לצפות. שאלו מה שומר על המשפחה מאוחדת ועל הכסף שימושי. העדיפו את האדם על פני העיקרון. קבלו ייעוץ, אך החליטו בעצמכם.
אעדכן מכתב זה כאשר החיים ישתנו. המכתב האחרון מחליף את הקודמים.
[חתום, מתוארך].

קראו את הדוגמה מול הטעויות שלהלן. היא מציינת עדיפויות בלי סכומים, היא אומרת למה הכסף מיועד בקטגוריות ולא בסכומים, היא מונה את שלושת הדברים שהיו מדאיגים את המייסד, והיא נותנת לנאמנים כלל למקרה שלא חזהִתה. היא קצרה מספיק כדי לקרוא אותה בכל ישיבת נאמנים, וזה המבחן.

• ספציפי מדי, סכומים ולוחות זמנים שמזדקנים רע ונראים כמו שטר.

• מעורפל מדי, "דאגו למשפחה שלי" אינו אומר לנאמנים דבר.

• לא מעודכן לעולם, מכתב מלפני הנישואים השניים, או מהתקופה שבה הנכד שהוא כיום בן ארבעים היה בן שש.

• סותר את השטר, המכתב אינו יכול לתת מה שהשטר אינו מתיר, ומכתב שמנסה לעשות זאת אומר לבית המשפט שהמייסד לא הבין את השטר.

• לא נמסר לנאמנים, מכתב במגירה אינו מכתב משאלות.

• נמסר לנהנים, מכתב שמדרג את הילדים, אם הילדים קוראים אותו, עושה לנאמנות את המריבה שלה.

המייסד, לבדו, במילותיו שלו, כשהעורך הדין קורא אותו לאחר מכן כדי לבדוק סתירות עם השטר. באותו זמן כמו השטר, ושוב בכל אירוע חיים ולפחות כל חמש שנים, כל גרסה מתוארכת ומציינת שהיא מחליפה את הקודמת. בנאמנות צוואה, המכתב נכתב יחד עם הצוואה ונשמר עמה. מכתב שמוכתב לעורך הדין בלשון של עורך הדין הוא הכשל השכיח ביותר, הנאמנים מבחינים בכך, וזה אינו מסייע להם.