ירושות, אמנות והבית המשפחתי: כיצד להעביר הלאה את הדברים שנושאים את הסיפור, ואת המס שבא איתם

• מתנה מסוימת בצוואה נכשלה (adeems) אם הפריט אינו בבעלות עוד בעת המוות, יש לתאר פריטים במדויק ולעיין ברשימה.

• המס על פריטים שהתקבלו בירושה שונה לפי מדינה: step-up in basis בארצות הברית, העלאה לפי שווי שוק ומס ירושה ב-United Kingdom, deemed disposition במוות בקנדה, וללא אירוע מס במוות באוסטרליה, כאשר cost base של המנוח עובר ליורש עבור נכסים שנרכשו לאחר September 1985.

• אמנות ללא provenance נמכרת בהנחה או שאינה נמכרת; רישום provenance הוא הדבר הזול ביותר שאספן יכול להשאיר.

צוואה יכולה להוריש חפץ מסוים לאדם נקוב. אם החפץ נמכר, אבד או ניתן לאחר לפני המוות, המתנה נכשלת והאדם אינו מקבל דבר במקומה אלא אם הצוואה אומרת אחרת; אם הוא נמכר על ידי attorney במהלך אי-כשירותו של האדם, כמה מדינות, England under the Mental Capacity Act, several Australian states, מאפשרות למוטב לתבוע את התמורה. לתיאורים יש חשיבות: "הטבעת של סבתי" נכשלת אם יש שתיים, ו-"התכשיטים שלי" עמד לדיון משפטי בשאלה אם הוא כולל את השעון. הערכת השווי במוות קובעת את המס ואת הבסיס: ב-United States עלות היורש הופכת לשווי במועד המוות, כך שאת ה-Picasso של הסבתא, שנקנה ב-US$5,000 ושווה US$5 million, יכול היורש למכור בלי מס הכנסה על הרווח; ב-United Kingdom העיזבון משלם inheritance tax בשיעור 40% מעל הספים, והיורש מקבל base cost לפי שווי שוק; קנדה מתייחסת למוות כאל מכירה לפי fair value, והמס משולם בדוח הסופי, ואוסף האמנות של המשפחה יכול לייצר חיוב שהמשפחה חייבת למכור את האמנות כדי לשלם; אוסטרליה אינה מטילה death duty ואין אירוע capital gains במוות, אך היורש יורש את cost base של המנוח לגבי נכסים שאחרי 1985, או שווי שוק במוות לגבי נכסים מוקדמים יותר, ומשלם כשהוא מוכר. ל-chattels יש פטורים קטנים משלהם: נכסים לשימוש אישי שנרכשו ב-A$10,000 או פחות ואוספים שנרכשו ב-A$500 או פחות פטורים באוסטרליה; כללי chattels ב-United Kingdom פוטרים פריטים שנמכרו ב-£6,000 או פחות; ב-United States אין פטור כזה, ומס מוטל על רווחים מאוספים בשיעור 28%.

provenance הוא הערך: החשבונית, היסטוריית התערוכות, המכתב מן האמן, התצלום שלו על הקיר ב-1974, הערך ב-catalogue raisonné. יצירה ללא provenance היא יצירה שבית המכירות לא יערוב לה, ויצירה עם פער בהיסטוריה שלה בין 1933 ו-1945 היא יצירה שבית המכירות לא ימכור כלל. יש לבטח לפי שווי מוסכם ולעדכן שווי כל חמש שנים, רוב האוספים מבוטחים בחסר במחצית. יש להחליט, ולכתוב, אם האוסף יישמר יחד, יינתן למוסד, או יימכר, ומי מחליט; המכירה שאיש לא רצה בה מתרחשת בדרך כלל משום שאיש לא יכול היה לומר מה האספן רצה, והמוסד שהיה מקבל זאת מעולם לא נשאל כאשר האספן עוד יכול היה ליצור את הקשר. כאשר מדינה מציעה מסלול מס למתנות תרבותיות, ההחלטה שייכת לתכנון העיזבון: Acceptance in Lieu של United Kingdom מסדיר inheritance tax באמצעות חפצים בתוספת פרמיה של 25%, ו-Cultural Gifts Scheme שלו מעניק הפחתת מס של 30% בחיים; Cultural Gifts Program של אוסטרליה מעניק ניכוי לפי שווי שוק ללא capital gains; קנדה פוטרת certified cultural property מ-capital gains ומעניקה זיכוי לפי fair value; United States מעניקה ניכוי צדקה לפי fair value למתנות לשימוש קשור למוזיאונים, ולגבי אחרים רק עלות.

להשאיר, למכור או לחלק. שיתוף בית בין אחים עובד לבית נופש עם הסכם כתוב, שימוש, עלויות, יציאה, הערכת שווי, ומה קורה כאשר אח אחד מתגרש או מת, ונכשל לגבי בית משפחתי שאיש אינו גר בו. כללי המגורים העיקריים שונים: אוסטרליה מעניקה לעיזבון או ליורש שנתיים ממועד המוות למכור מקום מגורים עיקרי ללא capital gains tax, עם אפשרות להארכה כאשר המכירה מתעכבת מסיבות שאינן בשליטת המשפחה; United States מוציאה US$250,000 של רווח על מקום מגורים עיקרי, US$500,000 לזוג, בחיים, ומעלה את הבסיס במוות, כך שבדרך כלל הבית נמכר על ידי העיזבון ללא מס; United Kingdom גובה inheritance tax על הבית, עם residence nil-rate band של £175,000 לאדם עבור בתים המושארים לצאצאים, בהפחתה מעל £2 million, והיורשים מקבלים base cost לפי שווי שוק; הפטור על principal residence בקנדה מגן על הרווח על נכס אחד לכל משפחה לשנה, והקוטג' והבית מתחרים עליו. בית המושאר לשלושה ילדים שווה בחלקים שווים הוא הוראה למכור אותו, ואם זה לא הרצוי, הצוואה צריכה לומר מה כן, ולתת לילד שרוצה בו זכות ראשונה לקנות לפי הערכה.

השיטות שמשפחות באמת משתמשות בהן. בחירת סבב: כל יורש בוחר חפץ אחד בתורו, לפי סדר בהגרלה, תוך היפוך בכל סבב, snake draft, כך שהבחירה האחרונה בסבב הראשון היא הראשונה בסבב השני. שווי והשוואה: כל חפץ מוערך, היורשים בוחרים, ומזומן מאזֵן את הסכומים מן השארית. מכירה פומבית משפחתית: היורשים מציעים באמצעות זיכויים נומינליים השווים לחלקם, החפץ עובר למי שרוצה בו ביותר, והזיכויים נסגרים. הרשימה: ההורה מקצה את החפצים החשובים ומשאיר את השאר לסבב, שהיא השיטה שמייצרת הכי מעט מריבות, משום שההורה, ולא התהליך, קיבל את ההחלטות הקשות. בכל שיטה, החפצים שכל יורש כבר קיבל בחייו נרשמים תחילה, והמבצע שומר את הרשימה.

רישום provenance: חפץ אחד.

חפץ: [ ]. יוצר על ידי / נוצר ב: [ ]. נרכש: [מתי, היכן, ממי, בעבור מה].
מסמכים שמורים: [חשבונית, מכתבים, תצלומים, רשומות תערוכה].
מוערך: [סכום, על ידי מי, תאריך]. מבוטח: [פוליסה, שווי מוסכם].
עובר ל: [ ]. אם אינם רוצים זאת: [ ].
מדוע זה חשוב: [ ].

השורה האחרונה היא זו שהשמאי אינו יכול לכתוב והיורש אינו יכול לשחזר. "מדוע זה חשוב" הוא פסקה ברישום וסיפור בקולו של האדם, והסיפור הוא זה שמחזיר את הנכס להיות ירושה משפחתית. טבעת היא טבעת אצל השמאי; היא טבעת של סבתא רק כל עוד מישהו יכול לומר מה היא אמרה כאשר הסירה אותה.